ממתק לפרשת תזריע מצורע

ב"ה

ממתק לשבת פרשת תזריע מצורע תשע"ה

מעשה במלך גדול שמינה שר יהודי למשנה למלך, והשר ההוא היה אהוב מאוד על המלך והגדיל והרחיב את בית המלוכה ואת עושרה. יום אחד, יצא המלך ביחד עם השר לראות את נתיניו, כשהגיעו לשערי השוק עמד אדם והתחיל לסלסל בקולו שירים בגנות השר היהודי. כעס המלך מאוד, ציוה על השר היהודי "אתה בפקודת המלך, תדאג לחתוך את הלשון של האיש הזה". עברו חודשים ושוב המלך יצא עם השר לראות את נתיניו, כשהגיעו לשוק שוב שמעו את אותו אדם מסלסל בקולו, כעס המלך על השר ואמר לו: מדוע לא חתכת את לשונו?! אמר השר למלך: שמע מלכי מה הוא שר הפעם, שירת הלל ותשבחות, במקום לחתוך את לשונו, החלפתי את לשונו, לימדתי אותו להשתמש בלשונו בצורה טובה.

***

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על דיני הצרעת כשאדם היה מגלה בביתו, בבגדיו או בגופו נגע צרעת היו צריכים לזהות האם זו באמת צרעת ולפי זה להחליט האם טהור או טמא, אם האדם היה טמא היה יוצא מחוץ למחנה למשך שבעה ימים.

מי הוא זה שמחליט האם זהו נגע טהור או טמא אומרת לנו התורה שרק הכהן יכול להחליט, גם אם יש רופא מומחה יותר מהכהן עדיין צריכים לקרוא לכהן שיתן את הפסיקה ורק אז מוחלט אם הוא טמא.

מדוע דווקא הכהן הוא זה שמחליט?

***

חז"ל אומרים לנו שהצרעת מגיעה על האדם כתגובה ללשון הרע, כשאדם היה מדבר לשון הרע היה מקבל צרעת בביתו, אם לא היה מפסיק היתה הצרעת מתקרב אליו ומגיעה בבגדיו ואם גם זה לא הספיק היתה הצרעת פושטת על גופו,

***

מטרת הצרעת היא לא להעניש אלא לחנך ולתת לאדם להבין את חומרת האיסור של לשון הרע, האדם מקבל שבוע של TIME OUT זמן למחשבה על החיים ועל הדרך להשתפר. כאן באה התורה ללמד אותי שיעור בחינוך, כשרוצים לחנך מישהו ולהוכיח אותו על משהו לא טוב זה חייב להיות מתוך אהבה, כשרוצים להחליט שמישהו צריך להיות מורחק מהמחנה למשך שבוע זה חייב להיעשות בצורה שהאדם יבין שמחפשים את טובתו, דווקא הכהן שתפקידו לברך את עם ישראל ונקרא איש החסד וכל תפקידו לדאוג לרווחתם של עם ישראל הוא זה שיוכל לתת לאדם הרגשה טובה גם עם ההחלטה הקשה ולכן הוא היחיד שיכול להחליט.

***

המסר אלינו ברור מאוד גם אם כהורים, כמורים וכחברים אנחנו צריכים לבקר, עלינו לזכור שרק מי שעסוק במסירות בדאגה לזולת יכול למתוח ביקורת וגם אז חובתנו לעשות את זה בצורה שהאדם ירגיש את האהבה שלנו ואת הרצון שלנו בטובתו.

שבת שלום

פורסם בקטגוריה ויקרא, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
663

תגובה אחת על ממתק לפרשת תזריע מצורע

  1. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה)‏:

    סיפור מדהים:

    מסופר על בחור חרדי שהלך ברחוב ז'בוטינסקי המחבר בין בני ברק לרמת גן , באחד מלוחות המודעות הוא ראה מודעה על בחור צעיר שחלה במחלה הנוראה והוא זקוק בדחיפות להשתלת מוח עצם.. "ומי שמוכן יהיה לתרום יבוא על שכרו מן השמיים" הבחור התרגש והלך לקופת החולים כדי לבצע את הבדיקות.
    לאחר כמה ימים התקשרו להודיע לו שהוא נמצא מתאים, ניגש הבחור החרדי אל הרופא המטפל וביקש לפגוש את הבחור שהוא אמור לתרום לו מוח עצם, כשנפגשו הוא ראה מולו בחור חילוני והתפתחה ביניהם שיחה ארוכה של כמה שעות, על המחלה, על הדת וכמובן על החיים – שיחה בה הם נקשרו אחד לשני בלב ובנפש.
    חזר הבחור החרדי לביתו וסיפר לאביו על הפגישה המרגשת שהייתה לו. האבא הקשיב לכל מילה ושאל מי הבחור ומאיזו משפחה הוא. ברגע שהבן אמר מי הבחור ומי אביו, זעק אביו זעקה גדולה ואמר: "מי, הוא ?? אני אוסר עלייך לתרום לו. על גופתי המתה אתה תתרום לו!"
    הבן נבהל מאוד מתגובת אביו "אבל אבא..זה פיקוח נפש !!" והאבא המשיך בשלו: "אתה לא תתרום לו !!" הבן לא הבין מה קרה לאביו, הוא ניגש וסיפר את זה לרב מקובל גדול שהגיע באופן מיידי לביתם, ניסה לדבר אל ליבו של האב ולשאול למה הוא מתנגד.
    אמר האבא לרב: "אני מכבד מאוד את כבוד הרב.. ובוודאי שלא אגרש אותך מביתי, אבל אם תמשיך לנסות ולשכנע אותי, אני אצא מהבית."
    אמר לו הרב: "הרי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו" האב נשאר קר וקפוא ולאחר כמה דקות, לעיני כל ההמומים, פתח האב את דלת הבית ויצא.
    הרב היה בהלם, פנה לבן ואמר: "יש פה סוד גדול שאני חייב לדעת אותו".
    ענה הבן ואמר: "אבא אדם סגור, אבל כשהוא שותה יין, ליבו נפתח. בליל הסדר מצווה לשתות כמה כוסות של יין, אם כבוד הרב יוכל בבקשה להגיע אלינו בסוף ליל הסדר, אולי נוכל לדבר אל ליבו."
    ואכן כך היה, הרב הגיע לביתם בסיום ליל הסדר, האב שכבר היה מבושם מהיין פנה אל הרב ואמר: "כבוד הרב, אני מתנצל על התנהגותי באותו יום, אספר לך את הסיפור שעומד מאחורי הסירוב שלי שבני יתרום לבנו מוח עצם ואין לי ספק שכבוד הרב יסכים איתי". הקשיב הרב לכל מילה והאיש החל לספר:
    "אני ניצול שואה. בגטו היינו כמה גברים בתוך חדר אחד קטן, עובדים קשה ולא מקבלים אוכל, הבן שלי הקטן היה איתנו, אבל הגרמנים לא ידעו על קיומו כי היינו מחביאים אותו בתקרת העץ של החדר. בלילה היינו מוציאים אותו והוא היה גונב לגרמנים אוכל ומביא לנו. אותו אדם שאנחנו מדברים עליו, שאתם רוצים ומתחננים שנתרום לבנו מוח עצם היה מומחה לבניית פצצות. הוא היה עובד בשביל הנאצים ובונה להם פצצות. לכן הוא היה מכובד מאוד, היה מסתובב בגטו בגאווה עם שני שומרי ראש. יום אחד הוא נכנס לחדר שלנו עם מקל בידו והחל לדפוק על הקירות עד שהגיע לתקרה. כשדפק בחוזקה על התקרה, נפלו כמה עצים והבן שלי צנח מהתקרה, הוא תפס את בני בחוזקה, עיקם את ידו, הוציא אותו החוצה, סגר את הדלת ושתי יריות נשמעו באוויר.. שתי יריות שפילחו את לבי לנצח.. ועכשיו תאמר לי כבוד הרב, איך אוכל לסלוח? .."בני לא יציל את בנו!!" .
    הרב ,שהיה מוצף בדמעות, פנה אל האיש ואמר: "אני מבין ללבך, אבל מה הבן שלו אשם? אולי יש משהו שמסתתר פה ואנחנו לא מודעים אליו? הרי נסתרות הן דרכי האל.. וחוץ מזה יש לנו אפשרות לעשות פה קידוש ה' גדול, בוא נלך ונדבר איתו. "
    לאחר שעות רבות של שכנועים מצד הרב, הסכים האב. הם הגיעו לפתח ביתו של האיש וכשנפגשו עיניהם, האב הנרגש כמעט והתמוטט. אבל אז פתח האיש את פיו ואמר: "אתה כועס עליי שנים רבות וכל החיים חיכיתי לרגע שאראה אותך כדי שתדע את האמת ומשמיים זימנו לנו את הרגע הזה עכשיו. הגרמנים רצו להרוג את כל הגברים בחדר שלכם, כי הם ידעו שיש שם ילד קטן שגונב להם. אני רציתי להפחית את הנזק ואמרתי להם שאלך ואהרוג רק את הילד בכדי להציל אתכם. כשהוצאתי אותו החוצה, לא הייתי מסוגל להרוג אותו, אבל השומרים היו לידי, לכן יריתי שתי יריות והרגתי את שני השומרים. משם הברחתי את הילד למנזר שהיה בקרבת מקום. הגרמנים שידעו שבגדתי בהם, לא יכלו להרוג אותי כי הם היו זקוקים למידע שלי בבניית פצצות ולכן הם פגעו בגופי באופן כזה שלא אוכל להוליד ילדים לעולם. כשנגמרה המלחמה, ידעתי שאין לי סיכוי להביא ילדים לעולם, ולכן הלכתי למנזר וביקשתי את הילד שהשארתי שם. הם החזירו לי אותו, ואני גידלתי אותו כל השנים בחום ואהבה, והילד הזה, שזקוק להשתלת מוח עצם… – הוא בעצם הילד שלך" !!!
    המסר הגדול של הסיפור הוא: לא כל מה שאתם רואים בחיים אתם באמת מבינים, וחייבים לדון לכף זכות, ככתוב: " הוי דן כל אדם לכף זכות

מה דעתך?

עוד בויקרא