"במצרים חשבו שאני מרגל. הובלתי לספרים ואמרתי – זה הנשק שלי"! ראיון עם הרב עובדיה יוסף ב-72'

"במצרים חשבו שאני מרגל. הובלתי לספרים ואמרתי – זה הנשק שלי"! ראיון עם הרב ב-72'
אחרי בחירתו לראשון לציון, סיפר הרב עובדיה יוסף לרפאל בשן מ"ידיעות אחרונות" על ילדותו, ימיו בקהיר, יחסיו עם הרב גורן, מגמת הפסיקות לקולא והחזרת עטרה ליושנה. ynet מביא את הכתבה כפי שפורסמה לפני 41 שנים
רפאל בשן  פורסם:  07.10.13 , 23:07

על דלת ביתו של הרב עובדיה יוסף קבוע שלט נחושת: הרב הראשי לת"א-יפו. יד נעלמת הדביקה השבוע פתק לבן על הדלת ורשמה עליו בדיו: עכשיו מתגורר כאן הראשון לציון, הרב הראשי לישראל. "ילדים", אומרת הרבנית נבוכה קמעה, "ילדים עשו את זה"…

 

שאלה: כבוד הרב, אולי נפתח בכמה פרטים ביוגרפיים?

הרב הראשי, הראשון לציון עובדיה יוסף (חרש-חרש): נולדתי בבגדד אשר בעיראק בשנת 1920.

 

שאלה: במה עסק אביך?

הרב יוסף: אבא היה צורף זהב וכסף. כאשר הגעתי לגיל ארבע עלינו ארצה ואבא פתח חנות מכולת.

 

אני: מה היה המצב הכלכלי בבית?

הרב יוסף (מהורהר): המצב היה בינוני. כן, ניתן לומר שהיה בינוני.

 

שאלה: מה עושה אביו של כבודו עכשיו?

הרב יוסף: אבא לומד זה כמה שנים בישיבה.

 

לחצו על התמונה להגדלת הכתבה המלאה

 

צילום: אוהד צויגנברג
בהלוויה (צילום: אוהד צויגנברג)

חשדו בי שאני מרגל

שאלה: והיכן למד כבודו?

הרב יוסף: תחילה למדתי בתלמוד תורה "בני ציון" בשכונת הבוכרים בירושלים, אחר כך עברתי לישיבת "פורת יוסף", שם היו מורי ורבותי הרבנים יעקב עדס והרב עובדיה הדייה. בגיל 17 חיברתי את הקונטרס הראשון בסדרת ספרי "יביע אומר" ובו מחקר על התנאים והאמוראים. (בגאווה) בגיל 20 הוסמכתי על ידי הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל לשמש כדיין בבית הדין של עדת הספרדים. ישבתי בכהונה זו כשלוש שנים ואז נקראתי על ידי הרב עוזיאל זצ"ל לעבור לקהיר כדי לשמש שם אב בית דין וסגן לרב הראשי חיים נחום אפנדי המנוח. מפאת זקנתו וחולשתו של הרב נחום הייתי מייצגו מדי פעם אצל השלטונות. זכורני כיצד ביקרתי בארמון המלך פארוק כדי לברכו ליום הולדתו, אף על פי שהדבר היה שנת 1948, כאשר מלחמת העצמאות כבר הייתה בעיצומה, נתקלתי בכבוד מלכים ומשמרות של שוטרים וחיילים ניצבו מחוץ לארמון והצדיעו.

 

שאלה: על מה שוחחתם?

רב יוסף (בפשטות): הייתה שיחת נימוסין, שתינו קפה מהביל ולחצנו ידיים.

 

אני: מה היה יחסו של פארוק ליהודי מצרים?

הרב יוסף: יחסו היה בסדר. אבל כאשר התחילו המצרים לנחול מפלות בשדה הקרב, הורע המצב. אשר לי עצמי, הרי התחילו לחשוד בי שאני (מגחך) מרגל ישראלי. מדי פעם בפעם הפתיעוני אנשי הבולשת המצרית בחיפושים. אני זוכר כיצד פרצו לילה אחד בלשים מצרים עם אקדחים שלופים לביתי וחקרו: איפה הנשק שלך? אתם רוצים לדעת היכן טמון הנשק אשר ברשותי? אמרתי – בבקשה, אני אראה לכם! ואז הובלתי את הבלשים לארונות הספרים, הצבעתי על המדפים ואמרתי: הנה, רבותי, זה הנשק שלי…

 

לאחר מכן התחילו המצרים להפיץ שמועות כי אני עוסק בתעמולה ציונית ובאו אלי בטענות שאני נואם בעברית. האמת הייתה כי באמת הטפתי למתפללים שיעשו ככל יכולתם כדי לעלות לארץ ישראל דרך איטליה וצרפת אשר לשפה העברית אמרתי לשלטונות המיצרים: רבותי, אני מדבר בשפה שנתן הקב"ה לעם ישראל. אחרי שלוש שנים בסוף 1950 כאשר תם החוזה שלי, חזרתי ארצה, ונתמניתי דיין בפתח תקווה. ב-1958 עברתי לירושלים כחבר בית הדין וב-1965 התחלתי לכהן כחבר בית הדין הגדול לערעורים. ב-1968 נבחרתי לרב הראשי וראש אבות בית הדין בתל אביב יפו. כתבתי 6 ספרים: חזון עובדיה, הלוא הוא ספר שאלות ותשובות בהלכות פסח, וחמישה כרכים של "יביע אומר" הכולל פסקי דינים והלכות לבעיות אקטואליות על ארבעת חלקי שולחן ערוך. בעבורם זכיתי בפרס הרב קוק, פרס הרב עוזיאל וביום העצמאות 1970 בפרס ישראל.

פורסם בקטגוריה הרב עובדיה יוסף זצ"ל, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
663

מה דעתך?

עוד בהרב עובדיה יוסף זצ"ל