הבנים של "רמזור" בשיחה פתוחה

הבנים של "רמזור" בשיחה פתוחה
על זוגיות וקמצנות, גירושים ואבהות, ג'וינטים וזיקנה, פפראצי וריאליטי • אדיר מילר, ליאור כלפון ונירו לוי מבקשים להדגיש שהחיים שלהם ממש לא דומים לרמזור

ערן סויסה

כתבת: ליטל שמש, צילום: קובי מאירי, עריכה: חנן פישר
אדיר מילר הצליח לעשות את מה שרבים לפניו ניסו ולא הצליחו. הוא לקח את ההתמודדות היומיומית, הדילמות והקשיים הכרוכים בזוגיות, ילדים, משפחה ומה שביניהם, והפך אותם לאוסף של רגעים קומיים, שהופכים את הסיטואציה המדכאת לנוחה ולנעימה יותר – תוך כדי אפיוני דמויות סטריאוטיפיים, סצנות מוגזמות במתכוון והקפדה על ניואנסים קטנים.
בעונה החדשה והרביעית של "רמזור", שעולה ביום חמישי הבא בקשת, תנסה החבורה לפרוץ שוב לסלון שלכם, לגרום לכם להפעיל את שרירי הפה שעות נוספות ולשבור את שיאי הרייטינג, שעמדו בעונה הקודמת על 30.9 אחוזים. אמיר (אדיר מילר) וטלי (ליאת הר לב), הורים לירדנה בת ה־8 חודשים, יתמודדו עם הקונפליקטים שנולדו איתה; איצקו (ליאור כלפון) ולילך (יעל שרוני) מתגרשים סופית, עובדה שמעלה את השאלה כיצד יתמודד איצקו עם תשלום המזונות, עם משמורת משותפת והאם ימצא זוגיות חדשה; וחפר "גיסנו" (נירו לוי), הרווק הנצחי – הוא נשאר בשלו: עדיין מחפש זוגיות, עדיין מחפש עבודה, עדיין נהנה מהחיים, ובדרך גם מנסה להיגמל מעישון.
המציאות שלהם שונה בתכלית מהמתואר בסידרה. מילר (כמעט 40) נשוי ואב לשתיים (הילי ומיילי), ומצפה ללידת בנו; כלפון (41) נשוי באושר ואב לארבעה (יסמין בת 9, מיקה בת 6 וחצי והתאומים יאיר ונוגה בני שנתיים); ודווקא לוי (46) הוא הגרוש שבחבורה ואב לשניים (עומר בן 11, עמליה בת 8 וחצי).

* זוגיות

אדיר: "בסופו של דבר, זוגיות זה הסידור הטוב ביותר בשבילי. זאת גם ההתעסקות המרכזית שלי בקריירה. רוב מופע הסטנד־אפ שלי עוסק בזה, וגם 'רמזור' מושתתת בעיקר על אבחנות ותובנות על חיי הזוגיות. בחירת בן זוג או בת זוג היא הבחירה הכי חשובה בחייו של אדם בוגר. אם בחרת נכון, תהיה מאושר כל חייך. אם לא, תהיה אומלל.
"למזלי, אני בחרתי בבת זוג הכי נכונה לי. שלי, אשתי, היא הצד השני של המשוואה שלי. היא משלימה אותי ומאזנת אותי, ולעיתים, כשצריך, היא גם מאפסת אותי. אנחנו נשואים כבר קרוב לעשר שנים, ועדיין אני מרגיש מה שהרגשתי כלפיה ביום שהתחתנו, או כמו ששרתי לה בחתונה – והבכתי את עצמי מול קהל האורחים – 'את העוגן שלי, את בשבילי חוף מבטחים'".
ליאור: "הזוגיות שלי לא מזכירה את הדמות של איצקו בסידרה, טפו טפו טפו. רויטל אשתי היא קודם כל חברה ושותפה בכל דבר שאני עושה, ודעתה מאוד חשובה לי. בלי התמיכה והגיבוי שלה לא הייתי מצליח להגיע להישגים שלי. אנחנו עוברים גם דברים קשים, אבל עוברים אותם יחד".
נירו: "זוגיות זה דבר קשה למימוש. רוב חיי הבוגרים הייתי בזוגיות ובמערכות יחסים. יש כאלה שהחזיקו יותר ויש כאלה שפחות. הזוגיות שהחזיקה הרבה זמן היא גם האמא של הילדים שלי. עכשיו אני לא בזוגיות. אני גם לא רוצה".
ליאור: "אני חושב שזאת הבחירה הכי חשובה בחיים, ואני בטוח שבחרתי מצוין".
נירו: "הרבה שנים חשבתי שאני חייב להיות בזוגיות, אבל בשלוש השנים האחרונות אני משקיע יותר בעצמי ובילדים, ומתברר לי שזה לא רע בכלל".

* נשים חזקות

אדיר: "מושג שמקומם אותי, כי הוא מראה לי שיש לנו במאה ה־21 עוד הרבה עבודה כדי להגיע לשוויון אמיתי ונכון בין גברים ונשים. הרי אין מושג כזה גברים חזקים, אז למה להגדיר מושג 'נשים חזקות'? אני חושב שבסופו של דבר, נשים הן המין המוצלח יותר והחכם יותר. אפשר לראות את זה מאוד ברור אצל ילדים קטנים – בת בגיל שנה וחצי כבר מדברת משפטים שלמים, שיחות, מונולוגים. בן – עד גיל 4 לא מדבר בכלל. הוא רק רץ בבית כמו אידיוט וזורק דברים לרצפה".
צוות "רמזור". "לשמחתי, הסידרה בורכה בשחקנים מצוינים", אומר מילר, "הם מרימים כל תסריט שמגיע אליהם בעוד כמה דרגות למעלה". צילום: עודד קרני
נירו: "נשים חזקות הן דבר מבורך. אני אוהב שיש לצידי אישה חזקה, לא מתרפסת. אחת עם דעה עצמית ומחשבה יצירתית. בזוגיות בריאה שני בני הזוג הם דומיננטיים, וכל אחד תורם את חלקו. אם יש אחד שהוא דומיננטי יותר או מישהו שכופה את עצמו, אז יש פה בעיה".
ליאור: "אני אוהב שיש אישה חזקה ודעתנית שאפשר לסמוך עליה. אשתי היא אישה חזקה, שיכולה לקחת את האוטו למוסך וגם תבין על מה מדובר. זה טוב שיש לך עם מי לדבר, וגם עם מי להתווכח. זה בסדר גמור. אני לא מפחד מנשים חזקות".

* אבהות

אדיר: "המשמעות האמיתית של החיים. יש לי שתי בנות מדהימות, שהן המתנה הכי גדולה שאלוהים היה יכול לשלוח לי, ועומד להיוולד לי בן. אני חולה על הבנות שלי ברמות מטורפות. אני מנשק אותן 300 פעם בדקה וזה עוקץ אותן, כי יש לי זיפים. הן הדבר הכי מתוק, טהור, יפה וטוב שיש לי בחיים. אני מצחיק אותן כל היום, והן מצחיקות אותי".
ליאור: "האבהות שלי שינתה לי את החיים. היא נתנה לי המון ביטחון. לא אכפת לי מה יקרה איתי, רק שהילדים שלי יהיו איתי. אני קם בבוקר במיוחד רק כדי לראות אותם ולהגיד להם בוקר טוב, וזה נותן לי אנרגיה לכל היום, למרות שיש לי תאומים וזה לא פשוט. זה נע בין עצבים לאושר עילאי".
נירו: "אבהות היא הדבר הכי כיפי בעולם. האבהות ביגרה אותי והפכה אותי לאחראי יותר, ועם תכנון שבועי. כל מה שיצא מזה הוא רק לטובה. אני נהנה מאוד להיות אבא".
אדיר: "אתמול הייתי בגינה עם מיילוש, והיה לה פיפי ולא היו שירותים. עשיתי את הדבר שכשהייתי רווק הזדעזעתי מאבות שעושים אותו. הרמתי אותה באוויר והחזקתי אותה עד שהיא תעשה. ככה אני מניף אותה, עוברות דקה, שתיים, שלוש, ואני מרגיש שהגב שלי מתחיל להיסדק. פניתי אליה ואמרתי לה, 'מיילי מה עם הפיפי? לאבא נשבר הגב עוד מעט'. היא מסתכלת עלי ואומרת לי, 'אבא, הפיפי רק לוקח ארנק, מפתחות, מתארגן ויוצא'. התחלתי לצחוק, כולם בגינה חשבו שאני משוגע. אדם מבוגר מחזיק את הילדה שלו באוויר בלי תחתונים ומתגלגל מצחוק.
"לגדולה שלי, הילי, היה מופע סיום של חוג הג'אז, והזמינו את כל ההורים. רגע לפני שהמופע מתחיל היא ניגשת אלי ואומרת לי, 'אבא, תן לי 20 שקל'. אני שואל אותה, 'למה?' והיא אומרת לי: 'כשאתה מופיע משלמים לך כסף, אז עכשיו אני מופיעה'. הייתי בשוק. החלטתי שאני צריך לחנך אותה והסברתי לה שזה ממש לא אותו דבר, ושפה זה חוג לילדים ואצל אבא זה העבודה שלו. היא לא הסכימה איתי. אז נתתי לה 20 שקל".

* גירושים

אדיר: "מפחיד כמו לאבד קרוב. גירושים בעיניי הם סוג של מוות משנה. אחד הסיפורים העצובים של המאה זה המהירות שבה אנשים מתגרשים היום. היום אנחנו חיים בדור ה'אני'. אתה כל הזמן שואל את עצמך שאלות על עצמך. טוב לי? באמת טוב לי? טוב לי או שאני רק חושב שטוב לי? לדעתי אם פחות נתעסק בעצמנו, נזרום יותר עם החיים ונבין שזה בסדר שלא הכל דבש אז אולי יהיה לנו טוב יותר".
נירו: "גירושים הם הדבר הכי קשה שיש. יש סצנה בעונה החדשה שבה איצקו מתגרש והוא מאבד את כל רכושו, עד כדי כך שהוא מחפש מלונה לגור בה, ואני באופן אישי יודע להגיד שכשאתה מתגרש אתה מאבד הרבה דברים, בייחוד את התא המשפחתי שאתה צריך להרכיב מחדש. זו צלקת קשה וזו טראומה במיוחד כשיש ילדים. אם זה מאישה שאין לך ילדים איתה זה כמו להיפרד מחברה. כרגע לא הייתי מתחתן שוב".
ליאור: "אללה יסתור. צריך לדעת עם מי להתחתן וממי להתגרש. יש לי חברים שהתגרשו יפה ונשארו חברים ויש גירושים מכוערים שפוגעים בשני הצדדים. אני ממש מקווה שלא אגיע למקום הזה בחיים. זה גם בחיים לא עבר לי בראש, וארבעה ילדים זה גם לא כלכלי, כמו שאיצקו בטח היה אומר".
אדיר: "כשאתה מביא ילדים לעולם אתה כבר לא נשוי רק לאשתך, אתה נשוי למשפחה שלך. אם אין ברירה והחיים בבית בלתי נסבלים אז אין מנוס מלהתגרש אבל אם קצת קשה ולא נעים אפשר לנסות להתגבר. העונה 'רמזור' מתמודדת עם כל חוויותיו של גבר גרוש טרי במדינת ישראל, ואני חושב שאנו עושים זאת מתוך זווית קומית, אך גם כואבת".

* מירי, חפר, איצקו

נירו: "'חפר' ו'גיסנו' הם מטבעות לשון שמלווים אותי לאורך שנים, ואני מקבל את זה באהבה. זה מחמיא לי. אנשים אולי לא מבדילים בין הדמות לבנאדם, אבל אין לי עם זה בעיה. אני לא מפחד להיתקע עם זה".
אדיר: "אחד הדברים המצחיקים זה שאנשים לוקחים את הסידרה ואת מה שמשודר בה כל כך ברצינות, שהם שוכחים שזו בסך הכל קומדיה. הרבה שואלים אותי ברחוב, 'איך אתה מוותר לטלי ככה? אתה לא שם לב מה היא עושה לך? תהיה גבר'. לך תסביר להם שאתה זה שכותב את טלי ואת מה שהיא תגיד.
כלפון, לוי ומילר. צוחקים המון על הסט. צילום: עודד קרני
"הופעתי פעם באילת, וליאור היה במלון ליד, וקבענו להיפגש. כשהגעתי אליו פנה אלי אחד המלצרים, בהלם, ואמר לי: 'חבר שלך פה. בוא'נה, הוא נתן לי טיפ!' הוא היה בשוק שאיצקו הקמצן נתן לו טיפ".
ליאור: "במציאות אני לא דומה לאיצקו ברוב הדברים. אבל טוב שיש תדמית שנדבקת אליך, כי לאנשים קל יותר לזהות אותך. כשהתחלתי ב'קומדי סטור' עם ניסים בוסקילה, היו צועקים לי ברחוב 'ניסים ניסים', וזה רק גרם לי לבלוט. ואז הגיע איצקו, והעלים את ניסים לגמרי. מבחינתי, אם אני משיג את זה, סימן שהצלחתי. התדמית של איצקו חזקה כל כך, שהדבר הבא שאעשה יהיה חייב להיות חזק לצד השני. אולי רוצח סדרתי או מאהב לטיני, ואולי גם משהו שונה מבחינה פיזית. אני אוהב את החלפת התחפושות הזאת".
נירו: "כולם יכולים לנבור בקריירה שלי ולראות את ההבדלים בין הדמויות שגילמתי לאורך השנים. בקרוב אני הולך לעשות בסידרה בערוץ 1 דמות שונה לגמרי מזו של חפר, של צאצא לאחת המשפחות העשירות בארץ, שמנהל מערכת יחסים רומנטית עם גיבורת הסידרה. אבל מבחינתי זה אחלה שקוראים לי חפר. מה שחשוב הוא שאני יודע מה אני שווה".

* חברוּת

אדיר: "תמיד כשאני יושב בחדר העריכה ועורך את הסצנות של שלישיית הבנים, אני מתרגש. השלישייה הזאת נראית לי באמת כאילו הם חברי נפש מילדות, שנפגשים על בסיס יומי. במציאות אנחנו חברים טובים, אבל לא נפגשים על בסיס יומי. מעבר לזה שליאור ונירו הם שחקנים אדירים שממש תענוג לכתוב להם, אני אוהב אותם מאוד. כשאנחנו נפגשים, זה כאילו רק אתמול דיברנו".
ליאור: "החברות שלי עם אדיר היא ארוכת שנים. הכרנו בגיל 15 בלהקת הנוער הייצוגית של חולון, ומאז הצטלבנו כמה פעמים בסטנד־אפ. פעם הקשר שלנו היה בעיקר סוג של 'שלום, שלום' ואחוות חולונים, אבל תמיד היינו מפרגנים אחד לשני. אני חושב שהוא גאון. אחת הסיבות שהגעתי לאודישן היא אדיר, ידעתי שיהיה כיף לעבוד איתו.
"את נירו לא הכרתי קודם, אבל בזמן הצילומים יש לנו הרבה זמן יחד. אנחנו לא יושבים יחד בארוחות שישי, המפגשים שלנו הם בעיקר סביב הסידרה".
נירו: "החברוּת בינינו היא ברמה גבוהה מאוד. אנחנו כמו כלים שלובים, ולכל אחד יש את הכלי שלו. אם אתה תראה את אדיר מחקה אותנו, תבין. בניגוד לסטים אחרים, אין בינינו חילוקי דעות אקוטיים. ניואנס לפה או לשם, אבל גם זה בקושי".

* קמצנות

ליאור: "הקמצנות של איצקו דבקה בי, אבל בחיים התכונה הזאת רחוקה ממני מאוד. אני כן אחפש הזדמנויות לעיסקה טובה ואבדוק כמה הצעות, אבל אני לא מתחשבן יותר מדי. מצד שני, אני גם לא אזרוק כסף לחינם".
נירו: "קמצנות היא תכונה רעה. כסף בא וכסף הולך, זה שטויות".
אדיר: "קמצנות היא אחת התכונות המצחיקות והמשעשעות של הבנאדם. ב'רמזור' אנו מצליחים לייצר מהתכונה הזאת הרבה מטעמים. גם בעונה הנוכחית, הקמצנות של איצקו מביאה אותו למחוזות הזויים".

* צילומים

אדיר: "אני חושב שאני היחיד שלא ממש נהנה בצילומים, כי אני בחרדה תמידית על הסט. יש לנו תסריט שעבדנו עליו חודשים, ויש לי איזה ויז'ן בראש כיצד זה אמור להתבצע. בצילומים אני תמיד בפחד שזה לא ייצא כמו שתיכננו, אבל לשמחתי, ב־90 אחוז מהמקרים זה יוצא בדיוק כמו שתיכננו, ולפעמים אף מעבר, שזה הכיף הכי גדול. לשמחתי, 'רמזור' בורכה בשחקנים מצוינים, שכל תסריט שמגיע אליהם הם מרימים בעוד כמה דרגות למעלה.
"יום אחד, באמצע הצילומים, באה לבקר אותנו על הסט סבתא של אשתי. שמה זהבה, אישה תימנייה מקסימה בת 80. פתאום היה לי במקום רעיון שהיא תגלם את סבתא של איצקו. הושבתי אותה על כיסא וביקשתי ממנה להגיד משפטים שעלו לי בראש, כאילו היא אומרת אותם לאיצקו. ההפקה רצתה להרוג אותי, כי לא היה זמן. לימים, כשהפרק היה מוכן ושודר בפרמיירה, כולם שאלו אותי איפה הגרלנו את השחקנית המבוגרת שגילמה את הסבתא, כי היא פשוט גדולה. לך תסביר להם שזאת סבתא של שלי אשתי".
מילר וליאת הר לב. עוצרים אותו ברחוב ומפצירים בו להפסיק לוותר ככה לטלי. צילום: עודד קרני
נירו: "אני אוהב מאוד את הצילומים ואני אוהב לעבוד. אני אוהב את השטח, ואת השעות הקשות האלה של חמש בבוקר, ולהמשיך גם 12 שעות עבודה אם צריך".
ליאור: "ההנאה מהצילומים גדולה מאוד, אנחנו גם צוחקים המון על הסט. יש סצנות קלות יותר ויש קשות יותר. השנה, למשל, היה לי קשה יותר לזכור את הטקסטים, כי הראש שלי היה מלא בדברים אחרים, למשל הסטארט־אפים שאני עוסק בהם. אבל אני תמיד זוכר שצריך להגיע מוכן ומרוכז".
נירו: "אצלי הטקסט זה הלחם. אני כל הזמן משתדל לבוא הכי מוכן, ואז אני נהנה מכל רגע. ב'רמזור' אנחנו נאמנים מאוד לטקסט, אדיר דורש את זה, ובצדק. אז ככל שאני מוכן יותר, זה נהיה קל יותר".
ליאור: "אני מטבעי דווקא מעדיף אלתורים, זה מרגיש לי טבעי יותר, למרות שבסידרה הזאת אנחנו נצמדים לטקסט. אני יודע כמה חשוב לכותב שישמרו על הטקסט שלו".
ניר: "יש אלתורים שנכנסים ויש דברים שלא, אבל בדרך כלל אדיר מחליט, וטוב שכך. באופן כללי, אני חושב שאני מאלתר טוב".

* משבר גיל 40

אדיר: "מי בן 40? יש לי עוד חודשיים וחצי, תן ליהנות מזה".
נירו: "מאחורינו. לא זוכר כבר".
ליאור: "בעוד פחות מחודש אני אהיה בן 41. לא חוויתי שום משבר. אני מאושר במקום שאני נמצא בו".

* ספורט

אדיר: "שונא שונא שונא. כל כמה שנים אני משכנע את עצמי שזה הזמן ללכת לחדר כושר. אני קונה סט בגדים, מגבת, מנעול יוקרתי ללוקר, שם אוזניות ויוצא לחדר הכושר כאילו אני גלעד ינקלוביץ'. אני עולה על ההליכון, ואחרי כמה דקות אני שואל את עצמי, 'אדיר, לאן אתה הולך? אתה לא תגיע לשום מקום'. ואז אני יורד.
"אני שונא את המדריכים האלה, שבכל פעם שאתה מרים משקולות ומרגיש טוב עם עצמך, באים אליך מאחורה עם משפט מעצבן כמו 'אתה דופק לעצמך ככה את הגב'. מה אכפת לך? אתה אורתופד? פעם היה לי מאמן כושר אישי רוסי. הוא היה בלונדיני, שרירי וגבוה. שם לי כפפות איגרוף על הידיים ואמר לי לתת לו בוקסים, בזמן שהוא קורא לי קרנף. 'אתה קרנף, אתה קרנף'. הרגשתי רוקי בלבואה מול דרגו, הייתי בעננים. כשסיימתי את האימון ויצאתי מהמקלחת, ראיתי אותו מול זקנה בת 90 עם כפפות, צועק לה 'קרנפית'. 'קלרה, את קרנפית'. נכנסתי לדיכאון".
נירו: "אני לא איש של מכון כושר. אני מת על ספורט, אבל לא עושה ספורט. פסיבי. אני הולך הרבה ברגל, אבל זה לא נחשב. אני גם אוהב קבוצה של לוזרים – הפועל חיפה. אוהב אותם מילדות. אין מה לעשות, קבוצה לא מחליפים. את הילד אני מנסה לחנך לאהוב קבוצה אחרת, אבל הוא בכלל לא אוהב כדורגל".
ליאור: "לקראת צילומי העונה החדשה הייתי צריך להעלות 14-13 ק"ג. רציתי לא להסתיר את התהליך שהדמות עוברת, ואפילו הייתי מנפח את הבטן ולא מתבייש להראות אותה. הבטחתי לכולם שאני אוריד הכל אחרי הצילומים ואף אחד לא האמין לי. אבל עשיתי את זה. שיניתי את התזונה והכנסתי יותר כושר, והורדתי את הכל. זה חשוב לי. הייתי רוצה גם לחזור להתאמן באמנויות לחימה, כמו בתקופה שהייתי ילד".

* זיקנה

נירו: "יש כאלה שיגידו שאני עוד צעיר בשביל לחשוב על זה, אבל יש מחשבות. ההורים מתבגרים, אנחנו מתבגרים, אז אני חושב על זה. החיים מלאי הפתעות, ואני אוהב להתייחס אליהם ככה. לא לפחד מהם".
ליאור: "הזיקנה קצת מפחידה אותי. כשאגיע לשם אני מקווה להיות מסופק מהחיים שהיו לי. אני גם מקווה שאמצא מה לעשות, בטח אחרוש על הרבה סרטים שאין לי זמן לראות עכשיו. מצד שני, אני מתנחם בזה שאנחנו אמורים לחיות קצת יותר, אני מקווה שהממוצע יהיה 120-100 שנה, ושעד שנגיע לשם, הממוצע יהיה כבר 200. עד אז בטח יגלו את גן הזיקנה, אז בכלל נספיק הרבה".
מילר עם מפיק התוכנית אלעד קופרמן, בעת קבלת פרס האמי הבינלאומי בקטגוריית הקומדיה הכי טובה לשנת 2010. לא רק רייטינג. צילום: אי.פי
אדיר: "זיקנה זה אחד הדברים המבאסים בחיים. כשאתה צעיר וחזק אתה לא חושב על הרגע שתגיע לשם. הרבה פעמים, כשאני רואה קשיש סיעודי מלווה על ידי פיליפינית, אני חושב לעצמי שאולי הבחור הזה היה לפני 60 שנה צעיר מגניב כזה, זיין שרקד והשתולל במועדונים. ואולי לפני 60 שנה, גם הוא ראה קשיש ברחוב וחשב אותו דבר".

* ג'וינטים

ליאור: "ממש לא אני. רחוק ממני מרחק שנות אור. אני גם לא מעשן סיגריות ולא שותה אלכוהול, ואפילו לא בירות, אז נראה לי שאני די חריג. אני גם סוג של צמחוני ולא אוכל מתוקים. אני שותה בעיקר מים. יש אנשים שצריכים להרגיש קלים יותר או משוחררים, אני פשוט לא צריך את זה. אני בא פתוח מראש".
נירו: "חפר משחק אותה שהוא מעשן, אבל זה טבק לחלוטין. לעולם לא תמצא ג'וינטים על הסט. אני באופן אישי נגד ג'וינטים בעבודה, זה לא תורם וזה יכול להוציא מריכוז. בחיים זה כבר סרט אחר, כל אחד שיעשה מה שבא לו".
אדיר: "אני חושב שאני המעשן הפסיבי הגדול ביותר בהיסטוריה. בשלב הכתיבה אני יושב כמה חודשים עם רן שריג בחדר קטן ואנחנו כותבים יחד את 'רמזור'. רן מעשן הרבה, ואני סופג הרבה. הריאה הימנית שלי כבר כמעט סתומה מזה. אבל אני אוהב את האיש, ומוכן להקריב למענו גם את הריאה השמאלית".

* רשתות חברתיות

אדיר: "ממש לא מתחבר לעולם הזה ולא מבין אותו. איזה מישהי שמה תמונה של עוגת שזיפים שהיא הכינה, ומייד מקבלת מהחברות שלה עשרות תגובות 'איזה עוגה מהממתתתתת', 'וואו עוגה אליפותתתת', 'תאמיני לי, אין על העוגות שלך בעולםםםם'. תרגיעו, זה בסך הכל עוגת שזיפים.
"גם לא מבין את אלה שמברכים את הילד שלהם בן השלוש לכבוד יום הולדתו בפייסבוק. מה, הילד ייכנס לפייסבוק, יקרא ויתרגש? מצחיק אותי שאני רואה אנשים בהופעות שלי מוציאים ניידים ועושים 'צ'ק אין', לעדכן את כל החברים שלהם איפה הם עכשיו. למה הם עושים את זה? בחיים לא ישבתי בבית והתרגשתי מזה שמשה כהן נמצא ברגעים אלה בג'ימבורי. באמת, כל העניין הזה עדיין לא ברור לי. אולי אני האידיוט ואני מפספס פה משהו".
ליאור: "אתה לא מפספס כלום. יש לי פייסבוק, אבל אני ממש לא חי את העולמות האלה. אני אולי האיש היחיד בעולם שאין לו אינסטגרם וטוויטר. אני מרגיש זקן ולא מעודכן".
נירו: "בשורה התחתונה, גם אני לא מתחבר. אני לא פעיל שם ולא מוצא לנכון להיות שם. אין לי צורך להעלות תמונות שלי ולשתף סטטוסים. מה שיש לי להגיד אני אומר לאנשים הקרובים אלי ולמי שצריך להגיד, אם בכלל. דווקא בעידן הזה שכולם מאבדים את הפרטיות, אני מעדיף לשמור עליה".
ליאור: "לפני שלושה חודשים עשיתי תאונה ויצאנו ממנה בנס, אז שמתי את התמונות של האוטו, היה חשוב לי להעביר מסר. זה באמת קיבל הרבה תגובות. אבל אני לא מאלה שיצלמו לך מה הם אכלו או מה הם עשו בשירותים".

* ביקורת

נירו: "עובר לי ליד האוזן, לטוב ולרע".
אדיר: "ביקורת זה אחד הדברים המבאסים במקצוע הזה. כשהביקורת טובה זה נחמד ומחמם את הלב, כשהיא רעה זה מעליב ופוגע ונצרב בזיכרון.
"כשעשיתי את התוכנית 'היכל התרבות' עם 'מה קשור' חיפשתי כותבים למערכת. הגיע אלי טקסט של כותב מסוים, וזיהיתי שהוא כותב מוכשר, אבל השם היה מוכר לי. הבחור היה בעבר מבקר במעריב, וכיסח לי את הצורה. הוא כתב על תוכנית הפתיחה של 'ערב אדיר' שאני לא מוכשר, ושעוד שנה, לשמחתו, לא יראו יותר את הפרצוף שלי על המסך.
"למרות הביקורת הקשה שהוא כתב עלי, החלטתי לקבל אותו ככותב לתוכנית. בישיבת המערכת הראשונה בירכתי אותו מול כולם, ואמרתי: 'יש לנו כותב חדש מאוד מוכשר. הרשו לי להקריא לכם משהו נפלא שהוא כתב לפני כמה שנים'. הקראתי את הביקורת שלו עלי מול הפרצוף הנבוך שלו, ובסוף פניתי אליו ואמרתי לו: 'עברו כמה שנים, הפרצוף שלי עדיין מופיע בטלוויזיה, וזה שאתה עכשיו כותב אצלי בתוכנית זו הנקמה הטובה ביותר'. כולם צחקו, חיבקתי אותו ואמרתי לו, 'ברוך הבא'. היום הוא אחד הכותבים המוכשרים בישראל".
ליאור: "אני למדתי עם הזמן לא להתייחס לביקורות. כל עוד עשית את שלך הכי טוב, אל תתרגש מזה. יש ביקורות שנכתבות מתוך שנאת חינם".
נירו: "לפני 15 שנים השתתפתי בסידרה 'הפוך', ובאותו הזמן שיחקתי בהצגה בפסטיבל עכו. מבקרי התיאטרון לא אהבו את זה ששחקני טלוויזיה משחקים בתיאטרון, וקטלו לי את הצורה. בזמנו היה נהוג לגזור ולהדביק את הביקורת בכניסה לאולם, אז במשך שבוע שלם הייתי צריך להופיע כשלידי הביקורות האלה. בסוף הפסטיבל חזרתי לתל אביב, קיבלתי טלפון מהבמאי, וקראו לי לקבל את פרס השחקן הטוב ביותר. מאז, זה מבחינתי מה שביקורות שוות".

* פפראצי

אדיר: "אני מכבד אותם ומקפיד לברוח מהם כמה שיותר. לא מזמן ישבתי בבית קפה, ופתאום נכנס צלם פפראצי. התחבאתי, וכעסתי שדיווחו לו שאני שם. הצלם הביט בי, חלף על פניי וניגש לשולחן לידי, שם ישבה טהוניה עם חברה. הוא צילם אותה בלי סוף, והלך. זה הבהיר לי את מעמדי בעולם הבידור".
נירו: "הם עושים את העבודה, והם חלק מהמקצוע שבחרנו בו. אני באופן אישי לא קורא רכילות, אני מעדיף לקרוא ספרים".
ליאור: "אני ממש לא יקיר המערכות האלה. אתה לא תמצא אותי שם".

* קמפיינים

ניר: "כן ירבו. קמפיינים הם הדיבידנדים שלנו מההצלחה. כמה כסף אפשר לעשות בסיטקום? לא יותר מדי. אז קמפיינים הם תגמול ראוי בהחלט".
ליאור: "קמפיין זה דבר טוב, ואם זה למוצר הנכון וזה נעשה נכון – זה בהחלט כיף. הקמפיין שהופעתי בו למשביר היה העבודה הכי כיפית שהיתה לי".
אדיר: "מבחינתי קמפיין הוא יצירה לכל דבר. לכן לא אקח כל קמפיין, אלא רק משהו שיכול לצאת טוב ומשעשע. מתוך התפיסה שלי שזאת יצירה, אני מתעקש לכתוב את הפרסומות שלי בעצמי. כשאני עושה פרסומת לקופת חולים מכבי ואנשים רואים אותה וצוחקים, מבחינתי זה כאילו הם ראו עוד פרק ב'רמזור'".

* ריאליטי

ליאור: "יש יותר מדי. זה כמו ברחוב שיש בו חנות אחת, ואז פותחים חנות זהה ליד, וזה הופך להיות רחוב שלם של חנויות מאותו סוג. אני חושב שבשנים האחרונות בארץ יש דרמות וקומדיות שהתפתחו יפה, וחבל שלא משקיעים שם יותר. בשורה התחתונה, הייתי מעדיף יותר יצירה ופחות ריאליטי למיניהם".
נירו: "לא רואה ריאליטי. בכלל, אני בקושי רואה טלוויזיה, מלבד כדורגל ואקטואליה, או משהו שכולם מדברים עליו, כמו 'שובר שורות'. הציעו לי להשתתף בריאליטי ואמרתי לא. השתתפתי רק ב'גולסטאר', שהיתה תוכנית מתוסרטת, בלי הגועל של הריאליטי ושל ההדחות".
אדיר: "אני מציע לכל מי שמתלונן על ערוץ 2 לשבת שבוע מול לוח השידורים של הטלוויזיה טרום ערוץ 2. אחרי שעה של צפייה בתוכנית 'ערב שבת' עם הרב אבידור הכהן, הם ירצו מהר מאוד לחזור לערוץ 2".

* ברלד

אדיר: "סיפור עצוב מאוד, שממחיש את החסרונות בלהיות מפורסם. כשאתה אנונימי ומישהו מתלונן עליך במשטרה, אז אם יצאת אשם אכלת אותה, ואם לא אז לא. כשאתה מפורסם – גם אם אתה בכלל לא אשם אכלת אותה, כי הכותרות כבר עשו את שלהן. אני באמת לא מבין איזו סיבה יש למשטרה להוציא תמלילים מחדר החקירות היישר לידי העיתון. נראה לי מוזר שמה שאדם אומר מול חוקר במשטרה מופיע כתמלול שלם בעיתון. לא נראה לי הוגן".
ליאור: "עצוב לי מה שקרה איתו. הוא איש מקסים עם לב גדול. אני מכיר אותו מלפני שהוא התפרסם, הוא חייב לי קלטת של רובין וויליאמס שהשאלתי לו. זה נהיה אופנתי שכל אחד פה הופך להיות אשם. אני מקווה בשבילו ובשבילנו שהוא יחזור למקום שלו, שבו הוא טוב, ושיהיו לו חיים מאושרים".
נירו: "אין לי מה להגיד".

* מזרחים־אשכנזים

אדיר: "משהו שמשום מה מקפידים להעיר מחדש כל הזמן. אנחנו חיים פה בסך הכל 66 שנים, וזה טבעי שמיזוג גלויות נפלא כזה עדיין יציף משקעים. אני מקווה שבעוד 66 שנים זה כבר לא יהיה אישיו בכלל".
נירו: "לא מכיר את זה. כולם ישראלים מבחינתי".
ליאור: "זה פרימיטיבי, ארכאי וטיפשי בעיניי. שטות שצריכה להיעלם מהעולם. מי שמוכשר ויש לו מה להציע לעולם יצוף, בסופו של דבר, ולא משנה מאיפה הוא בא. אם אתה לא מצליח, זה לא בגלל שאתה אשכנזי או ספרדי. צריך פשוט לעבוד ולעשות הכי טוב. אולי אני תמים, אבל ככה אני מרגיש. בעוד 200 שנה זה יהיה פאתטי".
פורסם בקטגוריה רמזור עונה 4, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
1,141

מה דעתך?

עוד ברמזור עונה 4